קירבה ומריבה

“ישראל היא מדינה של ניגודים: קטנה בשטח וגדולה בזמן; מסתייגת מן העולם ומבקשת את קירבתו; מלוכדת כלפי חוץ ומפולגת בתוכה; רבים שואפים להגיע אליה ולא מעטים מעוניינים לברוח ממנה; אין ספק שהיא מובטחת – אך לא ברור למי. ” ההנחה המוצבת בבסיסו של הספר, קובעים המחברים, היא כי בין כל שתי קבוצות של ישראלים יש יסודות של קירבה ומריבה, המאזנים ומזינים זה את זה. קירבה נפשית ותרבותית בין קבוצות בחברה יכולה להעמיק את הפיוס וההבנה ולהגביר את שיתוף הפעולה ביניהן. עם זאת קירבה רבה מדי הם מזהירים, עלולה להקצין סכסוכים. השסעים והקונפליקטים בישראל נחקרים, ובאמצעותם מוצע ניתוח של החברה הנבחנת. הספר מתייחס כמעט לכל מערכת השסעים החורצים את החברה הישראלית. פריסה נרחבת זו מאפשרת השוואה בין השסעים, דירוגם וחקר פעולות הגומלין ביניהם. שלוש מטרותיו של הספר הן למפות את מערכת השסעים, להסביר כיצד נוצרו ולנבא אם יימשכו וכיצד. הספר עוסק אפוא בסוגיות רגישות ושנויות במחלוקת ומעלה לעתים מסקנות ותובנות מפתיעות. בסיום מחקרם מגיעים יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל למסקנה כי הקונפליקטים שדנו בהם בספר נוטים להצטמצם, אך לא להיעלם. “הנוף החברתי של ישראל יוסיף להיות מורכב ומשוסע, אולם מול תהליכי המריבה מופיעים גם תהליכים ממתנים ואפילו מקרבים. החשוב והמבטיח מבין תהליכים אלה הוא התחזקות האדם הרב תרבותי, שהוא בן-בית בתרבויות אחדות ומסרב לבחור ביניהן. “